פסק-דין בתיק בר"ע 660/05

1.         המשיב נפגע בתאונת דרכים ולפיכך הגיש לבית משפט השלום בירושלים תביעה כנגד המבקשים, לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונה זו. במסגרת הדיון בתביעה האמורה מונו על ידי בית משפט השלום מומחים רפואיים, וביניהם ד"ר גורביץ, בתחום אף-אוזן-גרון.

2.         בהמשך לבקשת המבקשים להזמין את ד"ר גורביץ לחקירה, החליט בית המשפט קמא ביום 23.1.05 כי "בכל מקרה לא תותר חקירתו של ד"ר גורביץ כל אימת שלא נשלחו אליו שאלות הבהרה". לאחר פניית המבקשים בבקשה כי בית המשפט יעיין מחדש בהחלטתו הנ"ל, שב בית המשפט והחליט, ביום 3.2.05, כי החלטתו מיום 23.1.05 עומדת בעינה "שכן אין המדובר במניעת החקירה, אלא בקביעה מראש שעל ב"כ הנתבעת לשגר שאלות הבהרה לפני החקירה". על החלטות אלה הוגשה בקשת רשות הערעור.

ב"כ הצדדים הסכימו כי אדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי רשות זו. מסקנתי היא כי דין הערעור להתקבל.

3.         הלכה היא, שאין להתנות את זימון המומחה הרפואי, אשר מונה על ידי בית המשפט במסגרת תביעה שעילתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, במשלוח שאלות הבהרה קודם לזימון המומחה לחקירה,  כפי שנפסק בע"א 107/88 רז נ' לאף ואח', פ"ד מד(1), 857, מפי כב' השופט אור.

אמנם, במקרה דנן לא מנע בית המשפט את הזמנת ד"ר גורביץ, אך מהחלטותיו עולה כי התנה את ההזמנה במשלוח שאלות הבהרה קודם שתאושר הזמנת המומחה להיחקר בבית המשפט.

בית המשפט העליון התייחס למהלך כדוגמת זה שננקט כאן על ידי בית המשפט קמא, בפסק הדין בע"א 107/88 הנ"ל, כשפסק כי: "אין טעם ענייני לראות ב'שאלות הבהרה' למומחה שלב הכרחי לרשות לחקירת המומחה" (עמ' 862 מול האות א'), וכי "המחוקק לא היה מוכן לשלול ולהגביל זכות זו של חקירת המומחה הרפואי - והוא אף לא הגבילה למקרים שבהם קודם לכן נשאלו שאלות הבהרה ..." (עמ' 863 מול האות א').

בפסק הדין הנ"ל מפרט בית המשפט את היתרונות האפשריים שבהתניית האפשרות להזמין את המומחה לחקירה במשלוח קודם של שאלות הבהרה, אך על אף קיומם של יתרונות אלה, כגון האפשרות לחסוך בזמן ולייעל את ההליך, מסקנתו נותרה בעינה. עוד ראו: א' ריבלין, תאונות דרכים - סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה שלישית, עמ' 595-596.

4.         אכן, החלטות בית המשפט קמא עניינן בדרך ניהול ההליך, והן בגדר החלטות דיוניות המסורות, ככלל, לשקול דעתה של הערכאה הדיונית, כשנטיית ערכאת הערעור להתערב בהן תהיה מצומצמת. ואולם, כאשר מדובר בהחלטה העומדת בניגוד להלכה מפורשת, לא מן הנמנע שערכאת הערעור תתערב אף אם מדובר בהחלטות דיוניות מהסוג הנ"ל.

זאת ועוד, במקרה דנן עלולות זכויות המבקשים להיפגע באופן שלא ניתן יהיה לתקנו בגדר הליכי ערעור על פסק הדין. חיוב בעל דין במשלוח שאלות הבהרה למומחה כתנאי לאישור הזמנתו להחקר בבית המשפט, יכול ליצור מצב בלתי הפיך, שבגדרו יאלצו המבקשים לשלוח לד"ר גורביץ שאלות הבהרה רק כדי לא לסכל את הזמנתו לחקירה בבית המשפט. יתכנו מקרים בהם מהלך כזה יפגע בבעל הדין בו מדובר, כגון שהוא יידרש על ידי המומחה לשאת בעלות התשובות לשאלות ההבהרה ולא תהיה הצדקה לחייב את יריבו בהוצאות אלה, או שיהיה בכך כדי לחבל ביעילותה של חקירתו המתוכננת של המומחה. לפיכך, אינני סבור שניתן לדחות בקשת רשות ערעור בכגון-דא מבלי לדון בה לגופה, בנימוק שמדובר בהחלטת ביניים עליה ניתן יהיה לערער במסגרת הערעור על פסק הדין, כפי שנטען על ידי המשיב.

5.         הוטרדתי מכך שהמבקשים לא טרחו לנמק, ולו בתמצית, מדוע הם מתנגדים נחרצות לנסות ולהבהיר תחילה את הטעון הבהרה באמצעות שאלות הבהרה, ולו כדי לחסוך זמן ועלויות מכל המעורבים. אין ספק שמוטב היה אילו המבקשים היו מציינים, מבלי לפגוע בתכלית חקירת המומחה, את עיקר טעמם לדבר.

כך, לדוגמא, יתכן והנימוק שביסוד עמדת המבקשים הוא, שאין מדובר ב"שאלות הבהרה" במובן המונח האמור כפי שהוא הוסבר בע"א 107/88 הנ"ל (בעמ' 862), שכן אין הכוונה שהמומחה יפרש ויסביר את האמור בחוות דעתו, אלא ברצון המבקשים לעמת את המומחה עם עובדות ונתונים שונים, שלא בגדר הבהרת חוות הדעת.

מאידך גיסא, בית המשפט קמא לא ביסס את החלטותיו על העדר נימוק מניח את הדעת לעמדת המבקשים, וגישתו, כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטות נשוא בקשת רשות הערעור, אינה מתיישבת עם פסיקת בית המשפט העליון. זאת ועוד, כאמור, זכותם של המבקשים לזמן את המומחה לחקירה עומדת להם גם מבלי שהקדימו ושלחו שאלות הבהרה, ובמובן זה, לכאורה, אין בעל דין מחויב לנמק מדוע הוא מעונין לממש זכות מוקנית, במיוחד כשמדובר בזכות מהמעלה הראשונה, כמו זכות החקירה הנגדית.

עם זאת, כיוון שגם זכות דיונית יש לממש בתום לב, ניתן היה לצפות שהמבקשים ינמקו, ולו במסגרת ההליך דנן, מדוע הם שוללים את האפשרות לשלוח שאלות הבהרה תחילה. גם אם העדר נימוק שכזה לא יכול להביא לדחיית בקשת המבקשים לזמן את המומחה, הרי שיש בו כדי להגדיל את הסיכון בפניו עומדים המבקשים, שאם יתברר, לאחר מעשה, שהזמנת המומחה וחקירתו היו שלא לצורך, יחויבו המבקשים בהוצאות הולמות "שיהיה בהן כדי לבטא את מורת רוחו [של בית המשפט, צ.ז.] על ההזמנה המיותרת של המומחה לחקירה" (ע"א 107/88 הנ"ל, בעמ' 862 מול האות ד'). מצב דברים זה, של העדר הסבר ענייני לעמדת המבקשים, מצדיק אף שלא לזכותם בהוצאות ההליך דנן.

6.         התוצאה היא שהערעור מתקבל והחלטות בית המשפט קמא, לפיהן הותנתה הזמנת ד"ר גורביץ לחקירה במשלוח שאלות הבהרה על ידי המבקשים, מבוטלות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ז' באייר, תשס"ה (16 במאי 2005), בהעדר הצדדים.